עכשיו כשאני מסתובב בשעת צהרייםיש לי רק שני קמעות בכיסמטבע רומי עתיק שמייק קנמיטסו נתן ליוראש בורג שנשבר מתיבת אריזהכשהייתי במדריד האחרים מעולםלא הביאו לי יותר מדי מזל על אף שהםתרמו להישארותי בניו יורק כנגד כל האילוציםאבל עכשיו אני מאושר לזמן-מה ומעוניין אני פוסע דרך נהרות הלחותעובר את בנין סיגרם עם הבר שלווהסועדים ואתר הבנייה […]
Author Archives: n
עכשיו כשאני במדריד
עכשיו כשאני במדריד ומסוגל לחשוב / פרנק או'הרה אני חושב עליך והיבשות נוצצות וצחיחות והלב הרזה שאתה חולק בו עמי את חלקי באוויר האמריקני כמו הריאות הרגשתי שוקע מברך באיטיות כל בוקר וריסיך החומים מעפעפים מגלים צמד בקרים מושלמים נצבעים בידי ניו יורק רואה גשר עצום נמתח אל פאתי העיר המיטשטשים כשרק אתה ניצב בשוליים […]
היום שבו בילי הולידיי מתה
היום שבו ליידי מתה / פרנק או'הרה השעה 12:20 בניו יורק יום שישישלושה ימים אחרי יום הבסטיליה, כןהשנה 1959 ואני בדרך למצחצח הנעלייםמפני שארד מהרכבת של 4:19 לאיסטהמפטוןבשעה 7:15 ואז אמשיך ישירות לארוחת ערבואיני מכיר את האנשים שיאכילו אותי אני פוסע ברחוב המהביל והשמש קופחתעוצר להמבורגר ומשקה מאלט וקונהגיליון מכוער של ה-New World Writing כדי […]
הרהורים בשעת חירום
החיים הם מה שקורה לך כשאת צופה במד-מן באיחור של פלוס-מינוס עשר שנים, אז אני ממש בטוחה שכל העולם רק מחכה שאני אכתוב את התובנות בשקל-תשעים שלי על הסדרה ולמה היא אחד הטוענים הראויים לכתר (הכבד, השחוק) "הרומן האמריקאי הגדול" ואיך ומדוע היא רצופה רמיזות ואיזכורים ספרותיים (רמז: מפני שמת'יו וויינר הוא בוגר לימודי ספרות). […]