עכשיו כשאני מסתובב בשעת צהריים
יש לי רק שני קמעות בכיס
מטבע רומי עתיק שמייק קנמיטסו נתן לי
וראש בורג שנשבר מתיבת אריזה
כשהייתי במדריד האחרים מעולם
לא הביאו לי יותר מדי מזל על אף שהם
תרמו להישארותי בניו יורק כנגד כל האילוצים
אבל עכשיו אני מאושר לזמן-מה ומעוניין
אני פוסע דרך נהרות הלחות
עובר את בנין סיגרם עם הבר שלו
והסועדים ואתר הבנייה מצד שמאל
שחוסם את המדרכה
אם אי פעם אהיה פועל בניין
אני רוצה לחבוש קסדה כסופה בבקשה
ואני מגיע למוריארטי שם אני ממתין
ללירוי ושומע את מי רוצה להיות מייקר אנד
שייקר בחמש השנים האחרונות ממוצע החבטות שלי
הוא 0.016 זה הכל, ולירוי מגיע ומספר לי
שמיילס דיוויס ספג 12 חבטות אלה משוטר
מחוץ לבירדלנד אתמול בלילה
אישה מבקשת מאיתנו מטבע לטיפול במחלה
איומה אבל אנחנו לא נותנים לה אנחנו
לא אוהבים מחלות איומות, ואז
אנחנו הולכים לאכול דג ולשתות בירה זה
נחמד אבל צפוף אנחנו לא אוהבים את ליונל טרילינג
החלטנו, אנחנו אוהבים את דון אלן אנחנו פחות
אוהבים את הנרי ג'יימס ויותר את הרמן מלוויל
אנחנו לא רוצים להשתתף בצעדת המשוררים
בסן פרנסיסקו אנחנו רק רוצים להיות עשירים
ולהלך על קורות בקסדות הכסופות שלנו
אני תוהה אם אדם אחד מתוך 8 מיליון חושב
עליי בזמן שאני נפרד מלירוי וקונה
רצועת יד לשעון שלי ופוסע חזרה
למשרד מאושר למחשבה שאולי כן
(1959)