עכשיו כשאני במדריד ומסוגל לחשוב / פרנק או'הרה
אני חושב עליך
והיבשות נוצצות וצחיחות
והלב הרזה שאתה חולק בו עמי את חלקי באוויר האמריקני
כמו הריאות הרגשתי שוקע מברך באיטיות כל בוקר
וריסיך החומים מעפעפים מגלים צמד בקרים מושלמים נצבעים בידי ניו יורק
רואה גשר עצום נמתח אל פאתי העיר המיטשטשים כשרק אתה
ניצב בשוליים הסגולים כמו עץ בודד
ובטולדו התכול החיוור של מטעי הזיתים נשקף אל הגבעות כמו זגוגיות
כסופות כמו שיער של זקנות
ידוע שאלוהים ואני לא מסתדרים
זה רק נוף של חפצי פליז בשבילי, לא אכפת לי מהמוּרים
משתקפים בך המפעלים הגדולים של המוות, אתה כביר יותר
אתה מחייך, אתה מרוקן את העולם כדי שנוכל להיות בו לבד