היום שבו ליידי מתה / פרנק או'הרה
השעה 12:20 בניו יורק יום שישי
שלושה ימים אחרי יום הבסטיליה, כן
השנה 1959 ואני בדרך למצחצח הנעליים
מפני שארד מהרכבת של 4:19 לאיסטהמפטון
בשעה 7:15 ואז אמשיך ישירות לארוחת ערב
ואיני מכיר את האנשים שיאכילו אותי
אני פוסע ברחוב המהביל והשמש קופחת
עוצר להמבורגר ומשקה מאלט וקונה
גיליון מכוער של ה-New World Writing כדי לראות מה המשוררים
בגאנה עושים בימים אלה
אני נכנס לבנק
וגברת סטילווגון (שם פרטי לינדה כך שמעתי פעם)
אפילו לא בודקת את היתרה שלי פעם ראשונה בחייה
ובחנות גולדן גריפין אני קונה עותק צנום של ורלן לפטסי
עם ציורים של בונאר למרות שאני חושב
על הסיודוס בתרגום ריצ'רד לטימור, או
המחזה החדש של ברנדן בהאן או המרפסת או שחורים
של ז'נה, אבל לא, אני נשאר עם ורלן
אחרי שנרדמתי אתמול עם סחרחורת
ובשביל מייק אני פוסע לחנות המשקאות
פארק ליין ומבקש בקבוק של סטרגה ואחר כך
אני חוזר לנקודה שממנה באתי השדרה השישית
וחנות הטבק בתיאטרון זיגפלד ומבקש כלאחר יד
קרטון של גולואז ועוד קרטון של פיקאיון
והניו יורק פוסט עם פניה עליו
ובשלב הזה אני כבר די מיוזע ונזכר איך נשענתי
על דלת השירותים בקפה Five Spot
בזמן שהיא לחשה שיר על רקע הפסנתר של מאל וולדרון
וכולם כולל אני הפסקנו לנשום
(מתוך Lunch Poems, הוצאת City Lights שנת 1964)